<h1>או"ז הלכ' נדה סימן של"ח</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[חסר] מתרמיא לה טבילת מצוה ושריא לה ואתא לאייתינהו ד' אמות ברה"ר [שבת נ"ז, ע"א] הרי לך להדיא דטבילה בזמנה מצוה והלכה כסתם מתניתין. ונמצא בתשובות הגאונים אתתא דראתה נדה ושכיב לה שכיבא בתר הכי ואתרמי לה טבילה בתוך ז' טובלת כדרכה ואינה חוששת. אבל לשמש עם בעלה אסורה עד משלם יומי אבילות וביום שמיני טובלת במים ומותרת לבעלה ולא שמיני דבתר נקיים אלא שמיני דאבילות דלא עדיפי ז' ימי אבילות מיום הכיפורים וט"ב דתניא לגבי יוה"כ וט"ב [ביצה י"ח, ע"ב] כל חייבי טבילות [טובלין] כדרכן בין ביוה"כ בין בט"ב. וכן נמי לענין כיבוס וחילוף דלא עדיף אבל ממועד דתנן [מו"ק י"ג, ע"ב] ואלו מכבסין במועד. וכן פי' רב היי גאון זצ"ל. מיהו י"א דבט"ב אסור לטבול דאמר פ"ב דביצה בירוש' [הלכה ב'] עלה דההיא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביו"כ ר' חנינא סגן הכהנים אומר כדי הוא בית אלקינו שיאבדו עליו הכהנים טבילה פ"א בשנה ופסיק התם כר' חנינא ורוצים לומר דה"ה לנדה שאסור' לטבול בט"ב. וי"א דוקא כהנים אסורים לטבול בט' באב שהיו עובדי עבודה אבל נדה שריא. וכמו [מגילה ה', ע"ב] רבי שהי' רוחץ בי"ז בתמוז ומסתבר להחמי'. ומה שפסק רשב"ם דאשה בזמה"ז לא תטבול בשמיני משום סרך בתה דאתיא לטבול בשביעי ובאה (משום) [לידי] ספק ע"ז הקשה מורי רבינו אבי העזרי דאי איתא דאף לאחר חומרא דר' זירא [ס"ו, ע"א] שייכא הך גזירה א"כ כי א"ל רב אחא ברי' דרבא [ס"ז, ע"ב] מכדי האידנא כלהו ספק זיבות נינהו לטבול ביממא דשבעה, אמאי לא אהדר לי' משום סרך בתה דאתיא למטבל בששי דאף רב הדר בי' לגבי ר' יוחנן [שם] דאמר רב חייא בר אשי אמר רב נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה מפני סרך בתה ולא הוה צריך לומר משום דר' שמעון ופי' הלכה למעשה דבזמן הזה ליכא למיחש לסרך בתה דהואיל ואצרכוה רבנן שבעה נקיים כר' זירא אית לי' הכירא ומותרת לטבול בשמיני לכתחלה ולא חיישי' דילמא אתי' לטבול בשביעי. והא דאתקין רב אידי בר אבין בנרש [שם] בשמיני משום אונסא דאריותא דמשמע אי לאו אונסא הוה אסור בשמיני, היינו שבימיו לא פשטא חומרא דר' זירא כדאמ' לעיל [ס"ו, ע"א] היכא דאחמור אחמור והיכא דלא אחמור לא אחמור. ולא נהירא לי דהא דפריך אמאי לא תירץ דגזרינן שביעי אטו ששי (הא) דניחא לי' שביעי אטו שביעי עצמו דגזרי' טבילת שביעי אטו שמא תראה בשביעי. ותו דבשלמא אי גזרי' שמיני אטו שביעי כדפי' רשב"ם דמקצת היום ככולו וכשספרה מקצת שביעי כבר חזיא לטבילה מדאורייתא ואי טבלה בשמיני אתיא נמי למטבל בשביעי והשתא דתיקון טבילה בלילה ליכא למטעי ומתשיעי לשביעי נמי דכיון דכ"כ רחוק ליכא למטעי. אבל אי הוה גזרי' שביעי אטו ששי הא לאו גזירה היא (היכי) דתטעי מתשיעי שהיא עת טבילתה אטו ששי שהוא תוך ימי ספירתה דאלת"ה קודם חומרא דר"ז האיך נשים טובלות במוצאי שביעי ליגזר אטו מוצאי ששי. ותו הלא בימי רבא כבר פשטה חומרא דר"ז כדא"ל רב אחא ברי' דרבא לרבא מכדי האידנא כלהו ספק זבות שוינהו כו' ש"מ שכבר נהגו כחומרא דר"ז בעירו של רבא ואפ"ה אמר בסמוך רבא שרא במחוזא למטבל ביממא דתמניא משום אבולאי משמע אי לא משום אבולאי הוה אסור למיטבל בתמניא הלכך אין נראה בעיני כלל להתיר לטבול בשמיני אם לא מפני האונס כדפי' רשב"ם ומצותה לטבול בליל שמיני לאחר שהחשיך ופי' ר"ת דאין להחמיר כל כך רק שאחר שתשוב לביתה יהי' לילה דתו ליכא למיחש שמא תבא לידי ספק דהואיל שהבת רואה את אמה שטובלת סמוך לחשיכה מרגשת ויודעת וליכא למיחש שמא תטבול מבע"י הבת שלא ראתה את אמה. ותמי' בעיני האיך התקינו לנשים בזמה"ז שהן ספק זבות שהן טובלות לכתחלה בלילה והא תניא בת"כ גבי זבה מנין שהיא טובלת מבע"י ת"ל והביאה אל הכהן אל פתח אוהל מועד כיצד היא מביאה אותם אל פתח אוהל מועד אלא א"כ היתה מעורבת שמש. מלמד שטובלת מבע"י. ותניא [תוספתא דיומא פ"ד] ומייתי לה בפרק כל כתבי הקודש [קכ"א, ע"א] הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ופ"ק דיומא [ו', ע"א] כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה. ותו אמר בסמוך [שם ע"ב] תני ר' חייא הזב והזבה והמצורע ובועל נדה וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה. ובהלכה דטועה [ל', ע"א] מוכח (דאע"פ) דאפי' בדיעבד אם טבלה בלילה דאין טבילתה טבילה דפריך התם סוף שבוע קמא נטבלא פי' שהרי כבר ספרה שבעה נקיים ונטבלה ביום שביעי ומשני חד בשבוע לא קא מיירי פי' אין ה"נ שטובלת אלא שאינה מונה אותה בכלל ל"ה טבילות משום דבשבוע חדא לא קא מיירי הא למדת שאע"פ שכבר טבלה אמש חוזרת וטובלת למחר ביום. ונראה בעיני דסמכי' אמתני' דתנן בפ' תנוקת [ע"א, ע"ב] הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ושמשה ב"ש מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן וב"ה פוטרין מן הקרבן ופי' רשב"ם דבהא פליגי דב"ש סברי דאחד עשר בעי שימור [וב"ה סברי לא בעי שימור] הלכך הואיל וטבלה עד שלא ספרה מקצת שביעי לא עלתה לה טבילה ופטורה מן הקרבן אבל מטמא משכב ומושב מדרבנן הא למדת שזבה שטבלה עלתה לה טבילה וההיא הלכה דטועה שמא ה"ט דלא עלתה לה טבילת לילה משום שאע"פ שמנתה מקצת ליל שביעי אכתי קיימא תוך ימי ספירה עד שתספור מקצת יום שביעי ודוחק הוא. מיהו לבי מגמגם דנראה בעיני דאינה ראיה ההיא דתינוקת למנהג שלנו דהתם בזבה קטנה עסקינן וזבה קטנה לאו בת קרבן היא והא דאמר זבה טובלת ביום היינו מהבאת קרבנותי' לעזרה ילפי' לה בת"כ כדפריש', דלא כתי' קרבן אלא בזבה גדולה לאחר שספרה שבעה נקיים, ותו דאם זבה קטנה טעונה קרבן א"כ ה"ל למתניי' פ"ק דמגילה אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא שזו סופרת ז' נקיים וזו סופרת יום אחד הא לענין קרבן זה וזה שוין כדתנן [שם ח', ע"א] אין בין זב הרואה שתי ראיות לזב שרואה שלש אלא קרבן ואמר בגמ' הא לענין משכב ומושב וספי' שבעה זה וזה שוין. ותו דהכא מתני' מי קתני וטובלת לערב שטבלה קתני ומצינו למימר דאפי' לב"ה בדעבד דוקא מהני לה טבילה אבל לכתחלה לא תטבול אפי' זבה קטנה אלא ביום.
